משנת ארץ ישראל על משנה אהלות ט״ו:ט׳

9 חבית שהיא מליאה משקין טהורין ומוקפת צמיד פתיל ועשאה גולל לקבר – כלי צמיד פתיל אינו מקבל טומאה. המשקים והאוכלים שבו טהורים שכן הכלי סגור, וגם הכלי עצמו טהור שכן כלי חרס מקבל טומאה רק מתוכו ולא מגבו. דין צמיד פתיל כתוב כמובן בתורה: "וכל כלי פתוח אשר אין צמיד פתיל עליו טמא הוא" במדבר יט טו. אלא שבתורה לא הוגדר כל מכלול הדינים השונים.

10 הנוגע בה – מבחוץ, טמא טומאת שבעה – כדין כל הנוגע בגולל, והחבית והמשקין טהורין – הלכה זו נשמעת אבסורדית מבחינה פסיכולוגית, אבל היא מובנת מבחינה הלכתית. הכלי עצמו טהור שכן הוא סגור, אבל יש לו גם דין גולל והטומאה מלפפת אותו ויוצאת החוצה. אבל האוכלין שבתוך הכלי טהורים שכן מדין תורה מפורש שכלי חרס סגור "צמיד פתיל" מציל על מה שבתוכו. דין כלי צמיד פתיל הגיוני מבחינה הלכתית, אך הוא מבליט עד כמה דין גולל אינו הגיוני מבחינה הלכתית, ועמדנו על כך במשנה הקודמת. בתוספתא מובאת מסורת אחרת: "חבית שהיא מלאה משקין ומוקפת צמיד פתיל ועשאה גולל לקבר, אמר רבי אליעזר ברבי שמעון, בזו בית שמאי מטמאין ובית הלל מטהרין. אמרו בית שמאי לבית הלל, וכי מי עלול לקבל טומאה, אדם או משקין? אמרו להן, משקין. אמרו להן, וכי מה אדם שאינו עלול לקבל טומאה כיון שנגע בה טומאה נטמא, משקין שבתוכו אינו דין שיהו טמאין? אמרו להם בית הלל, אי אתם מודים בטהור שבלע טבעת טהורה, נכנס לאוהל המת שאף על פי שטמא טומאת שבעה הטבעת טהורה? אמרו להן בית שמאי: לא! אם אמרתם בטבעת שאינה מטמאה במשא הזב, תאמרו במשקין שמטמאין במשא הזב? אמרו להן בית הלל, אנו דנין טומאת שבעה מטומאת שבעה, ואתם דנין טומאת שבעה מטומאת ערב. מוטב לדון טומאת שבעה מטומאת שבעה מלדון טומאת שבעה מטומאת ערב" פט"ו ה"ט, עמ' 613. לפי התוספתא רבי אליעזר ברבי שמעון בית שמאי חולקים על המשנה ואומרים שאם האדם הנוגע באחורי הכלי טמא, קל וחומר המשקים בתוך הכלי. נימוקם של בית שמאי הגיוני מכל נקודת מבט משפטית, אלא שנקודת המוצא שלהם מוטעית מבחינה משפטית. לטומאת הגולל אין בסיס משפטי, וכל מסקנה שבונים על גביה אינה משפטית. מובן שתנאים כבית הלל אינם יכולים להעלות נימוק מודרניסטי כזה, והם מציעים קל וחומר נגדי שאינו שולל את ההיגיון של בית שמאי. טענתם היא שלעתים המעטפת טמאה והתוך טמא, כגון אדם טמא שבתוכו טבעת והיא טהורה. ברם לפנינו מקרה שבו לא רק התוך טהור אלא גם המעטפת טהורה כלי החרס, ואף על פי כן הנוגע בה טמא. כפי שראינו בתחילת הפרק מ"ב גם הנוגע בטבלאות עץ שהן גג אוהל טמא, ומה לנו כי נלין על הנוגע בגולל. אחידות מחשבה יש כאן, אך כמובן לא היגיון הלכתי. בית שמאי, לעומת זאת, תובעים אחידות משפטית.

11 בהמשך התוספתא מוצג קל וחומר נוסף; בסוגריים מרובעים הוספנו את הסברנו: "דבר אחר, אדם הנוגע במת מטמא כלים, וכלים הנוגעין במת מטמאין אדם לעיל פ"א מ"ג. אדם הנוגע במת מטמא כלי חרס סגור, צמיד פתיל, במשא, ואין כלי חרס הנוגעין במת מטמא אדם שכן כלי צמיד פתיל אינו מקבל טומאה, והלא דברים קל וחומר: ומה אם אדם שהוא מטמא מן המת ומן הנוגע במת לטמא את הנוגע בו, מציל על מה שבתוכו אם בלע טבעת טהורה, כלי חרס שאינו מטמא מן המת ומן הנוגע במת לטמא את הנוגע בו, אינו דין שיציל על מה שבתוכו?" פט"ו ה"י, עמ' 613. גם קל וחומר זה מגן על כך שהמשקים טהורים, אך לא על כך שהכלי עצמו טהור ומטמא את הנוגע בו.

12 לפי הנימוקים בתוספתא בית הלל אינם מטהרים את הנוגע בגולל אלא את התוכן של הכלי בלבד, ובית שמאי מטמאים את תוכן הכלי. אין כאן מחלוקת לא על טומאת הגולל ולא על טהרת הכלי, ברם אפשר להבין שאם התוכן טמא גם הכלי עצמו טמא לשיטת בית שמאי. שיטת בית שמאי יש בה אפוא אחידות משפטית יותר משיטת בית הלל מחד גיסא, ומאידך גיסא בית הלל נאמנים יותר לכלל שכלי צמיד פתיל טהור תמיד. לדעת בית שמאי בעצם כלי חרס סגור מקבל טומאה במקרה של גולל, וזו חריגה מרחיקת לכת מדין תורה. כאמור, לשיטתנו כל החיפוש אחר אחידות משפטית נועד לכישלון ואינו מחפה על המרכיבים הלא-משפטיים שבקביעת ההלכה. אדרבה, הוא מבליט עד כמה אין בדין גולל היגיון משפטי.

13 הסברנו שגם בית הלל מודים שהנוגע בגולל העשוי מכלי שאינו מקבל טומאה צמיד פתיל טמא. ברם ניתן גם להעלות השערה אחרת. לדעת בית הלל הנוגע בגולל במקרה זה טהור, שכן כלי החרס חוצץ. עמדה זאת המשנה מייחסת אולי לרבי מאיר במשנה הבאה. יש בעמדה כזאת היגיון הלכתי, אך אין לה עדות מפורשת. במקרה כזה יהא עלינו להסביר שהנימוקים לדעת בית הלל מאוחרים לבית הלל עצמם, ובעצם יש בהם צמצום החידוש של בית הלל והקטנת המחלוקת העקרונית בין הבתים לכדי מחלוקת בפרט טכני ברמה משנית. להתלבטות זאת נחזור במשנה הבאה.

14 בהלכה הבאה בתוספתא מובא הסבר נוסף של רבי שמעון הי"א, עמ' 613, ולא נרחיב בו. הבאנו את הדיון הקודם במפורט כיוון שהוא משמש חוליית מעבר הכרחית למשנה הבאה.

15 מכל מקום משנתנו היא כבית שמאי, ואין לתמוה על כך שכן משניות רבות נסתמו כבית שמאי.

16 בהמה שעשאה גולל לקבר – בהמה חיה אינה מקבלת טומאה, והרחבנו בכך לעיל פ"א מ"ו. הנוגע בה טמא טומאת שבעה – אף שאין היא מקבלת טומאה היא מקבלת טומאת גולל, כל זמן שהיא גולל. כדי שתהא גולל היא צריכה להיות נייחת, כלומר קשורה. אם כן בהמה אינה מקבלת טומאה, אבל אם היא בתפקיד של גולל היא הופכת למקבלת טומאה. רבי מאיר אומר כל שיש בו רוח חיים אינו מטמא משם גולל – ההסבר הפשוט ביותר הוא שרבי מאיר דבק בתפיסה הלכתית פורמלית. מה שאינו מקבל טומאה אינו מטמא, והוא בשיטת בית הלל, כפי ששיערנו והצענו לשחזר במשנה הקודמת. לחילופין יש לצמצם את חידושו לבהמה בלבד. בהמה אינה מקבלת טומאה ואינה מטמאת גם כשהיא גולל, אבל כלי צמיד פתיל, לוחות עץ או כלים אחרים שאינם מקבלים טומאה מטמאים כגולל ואולי גם כדופן וגג של אוהל, והנוגע בהם מבחוץ טמא – לעיל מ"ב. לפי הסבר זה הדיון בבהמה אינו ספציפי לבהמה, אלא זו דוגמה בלבד. משנתנו מעידה על נימות פורמליסטיות שצמצמו את טומאת גולל למה שמקבל טומאה. אין זה מקרה שצמצום זה מיוחס לתנא מאוחר יחסית, שכן בזמנו המגמה הפורמליסטית מתחזקת. עם זאת, כאמור, אין זה מוכח מהמשנה האם המגמה הפורמליסטית חלה על כל דבר שאינו מקבל טומאה או רק על בהמה.

17 המחלוקת שבמשנתנו חוזרת גם במסכת עירובין: "בכל עושין לחיין, אפילו בדבר שיש בו רוח חיים, ורבי יוסי אוסר. ומטמא משום גולל, ורבי מאיר מטהר. וכותבין עליו גיטי נשים, ורבי יוסי הגלילי פוסל" פ"א מ"ז. הצירוף שבמשנה מצביע על כך שיש כאן דין מיוחד לדבר שיש בו רוח חיים, משום שאיננו יציב. הבבלי מסביר שלדעת רבי מאיר אין עושים בהמה גולל סוכה כג ע"ב - כד ע"א. הלכה זו אינה נמצאת במקורות התנאיים ולא בירושלמי; היא מסיטה את חידושו של רבי מאיר לכיוון אחר, ובעקיפין מצמצמת אותו. כל גולל מטמא, ובהמה העומדת בפתח הקבר אינה נחשבת לגולל כלל.

18 לסיכום:

19 דין אחורי האוהל בכלל, ודין גולל במיוחד, הם חריגים במערכת המשפטית. מצינו חילוקי דעות כמעט בכל הפרטים, רק בדין גולל עצמו אין מחלוקת. לכל הדעות הגולל עצמו מטמא, אם כי גם הצענו כהשערה שבית הלל חולקים על כך. אבל לכל הדעות התנאים המאוחרים סברו שגם בית הלל מסכימים שגולל עצמו מטמא. המדרש אף מוצא לכך דרשה מיוחדת ספרי במדבר, קכז, עמ' 164; בבלי, חולין עב ע"א. המחלוקות הן:

20 גולל –

21 מה דין האוכלים שבכלי צמיד פתיל המשמש כגולל;

22 האם הנוגע בגולל שמחומר שאינו מקבל טומאה טמא אפשר שהמחלוקת בבהמה בלבד.

23 קבר –

24 האם צדי הקבר מטמאים, ואם כן באיזו טומאה;

25 האם חצר הקבר מטמאת, ואם כן עד איזה מרחק;

26 מחלוקת נוספת על קורה המשמשת כגולל איננה נהירה דיה. -

27 אחורי אוהל –

28 האם הנוגע ביריעה המקבלת טומאה טמא טומאת שבעה או טומאת ערב;

29 האם הנוגע ביריעה שאינה מקבלת טומאה טמא שבעה. אין בידינו הצעה שהוא טמא טומאת ערב בלבד, אך אפשר לשער שגם דעה כזאת הייתה קיימת.

30 כפי שהדגשנו, למעשה כמעט כל העמדות אינן אחידות מבחינה משפטית, אבל מצינו גם עמדות משפטיות או כאלה שנוטות לכיוון המשפטי.